חברה המשך 2 הדליק/ה נר לזכרה ב-03/02/2017: "ולרגע חשבתי, אולי בעצם הכל היה חלום רק ואת עדין כאן. הרגשתי... ואז התעוררתי, והדמעות מלאו את עיני. אוהבת אותך תמיד".
חברה המשך הדליק/ה נר לזכרה ב-03/02/2017: "אז חבקתי אותך חזק, ואמרתי לעצמי שארגיש אם את אדם אמיתי או חלום. וחבקת חזרה, והיית חמה וחזקה, כמו בתקופות הטובות.".
ושוב נפגשנו כולנו ב-30.03.12 לאזכרה נוספת. כולם היו שם , חזו ואפילו כנר שאמא הזמינה. והיה כ"כ מרגש , יפה ומכובד , שאני חושב שאפילו לך הלונת לא היה מה להגיד כדבר ביקורת, אם היית שם. והיית שם ! בלבנו , בראשנו ובנשמתנו , ובודאי בגופם של אלו שהענקת להם חיים. ואת לעולם תמשיכי להיות חלק מאיתנו - יפה צעירה וצוחקת , גם כשכולנו נקמול ונזדקן. וכמו שחקוק על מצבת קברך :" נשוב ונפגש בטבורה של החגיגה האחרת - זו שלעולם אינה נגמרת" אוהבים אותך לעד
משפחת השכול - מי להבין יכול ?/ קצוצי (אבא)
ילדה שלי היתה לנו מלחמה/מבצע ,64 מטובי בנינו נקטפו באיבם . את בטח תפגשי אותם שם למעלה , יפים , צעירים ותאבי חיים. וכרגיל התלהט , וכנראה יוסיף להתלהט ,הויכוח באם לא עצרנו מוקדם מידי , האם לא היינו צריכים "להמשיך הלאה , להיכנס בהם , למוטט את שלטון החמאס ולכבוש שוב את עזה, לחסל אותם" וכו' באיזה מחיר ? של עשרות ואולי מאות הרוגים נוספים ? רק מי שחווה על בשרו שכול שקשור באובדן ילד , יודע מה המשמעות של כך וכי כל חלל , כשמו כן הוא , מותיר חלל אדיר ובלתי נתפש אחריו , וכי כל אחד/אחת , עולם ומלואו המה. וזה כ,"כ מגביר את הגעגועים אליך הלונת אומרים :"עזה כמוות אהבה" , ואני חושב שעזה במוות (עוד יותר) האהבה הגעגועים אליך ילדה מלאך שלי , לא נותנים מרגוע , אף לא לרגע אחד
אזכרה להלה/ המשפחה שנה חלפה ללא הלה. ביום שישי ה- 25.3.2011 נעלה לקברה של הלה היקרה שלנו. נתכנס בשעה 9:30 בבית העלמין בגבעת השלושה, לאחר מכן נפגש בבית הוריה.
הסרט הוקדש להלה/ מוש
הסרט שהוקרן השנה בארוע ההתרמה של האגודה לסכרת נעורים הוקדש להלה (בסוף).
בזמן שחיינו יחד מושה, את מלאת את חיי. אהבתך האינסופית מלאה אותי, מתיקותך התמימה השקתה אותי ואמונך המוחלט חיזק אותי. היו לנו גם קשיים וחששות אבל לי היה ברור שנועדנו זה לזו ונעשה כל מה שצריך כדי להתגבר. ואני אהבתי אותך מושה, ולא אמרתי לך את זה מספיק...
כתבה על הלה ב ynet/
בעקבות תרומת האברים של הלה, התפרסמה ב ynet כתבה גדולה על הלה. על הכתבה הגיבו מספר שיא של מגיבים. לכתבה לחץ על הקישור הבא.
אחרי שנה/ בד
רואה אותך ברחוב בממוצע פעם בשבוע נעצרת לבדוק אך זה רק געגוע כזה שממלא ומזכיר כזה שאת הלב לרגע מעיר קשה כששנה עוברת בלעדייך קשה כשהרבה הלך בעקבותייך ואת בי לתמיד ואת חלק ממני ומהחיים מקרוב, מרחוק ולעולמים
הלונת - שנה ללכתך./ אבא
ילדה שלי לפני שנה בדיוק , הזמן עצר מלכת , ולמרות שמסביב ההוויה נמשכת , בלב לעד תשכון השלכת - דואבת, נוקבת , נושכת .
אך אותו הזמן שמלכת עצר , מציאות חדשה בדרכו יצר , של יגון אינסופי ואופק קצר , ללא ישועה מזה המיצר.
טוב שהסייג לאותו געגוע , שמוסיף נופך אופטימי , רגוע , היא אותה תובנה - ידיעה, שכל יום שעובר , כל שעה , מקצרים את הזמן , וזה מרגש , עד ששוב נחבור יחדיו - ניפגש !
שלום/ י
שלום לך יקירה. הרבה זמן לא דיברנו. התגעגעתי לקולך המתוק. אני תוהה מה מעשייך ואיפה את בימים אלה. בטח יש לך הרבה מה לספר. את יכולה ללחוש בשקט בשקט..אני שומעת אותך. קשה פה בלעדייך, הסיפורים שלך, החוכמה שלך, החיבוק שלך..חסר. רציתי שתדעי שפה כולם מתגעגעים אלייך וחושבים עלייך הרבה. כל יום מחדש. את בלב שלנו. אני יודעת שאת מביטה מלמעלה, מעניין מה את חושבת, מה את אומרת? נשיקות
הלה/ נטע ויליגר
הלה, אי אפשר לכתוב את כל מה שאני חושבת עליך ואת כל מה שאני זוכרת במכתב אחד, זה בלתי אפשרי. היית בשבילי הבת דודה הגדולה, האחות הגדולה מבין חמשת האחיות הגדול שהיו לי. תמיד התגאתי בכן והשווצתי בבית הספר על האחיות הגדולות שהיו לי.
אני עדיין לא מאמינה שאני לא אראה אותך יותר בחיים שלי. אני עדיין לא מאמינה שאני לא אראה אותך בארוחות אצל סבא וסבתא או סתם בפעמים שאני באתי לאכול אצל סבא וסבתא ואת היית שם במקרה. הזכרונות ממך מציפים בכל שניה, בביה"ס, אצל חברות, שיעורי מחול ובכל מקום. אחד הזכרונות העיקריים שאני זוכרת ממך בתור ילדה קטנה היה מתי שקראת לי כדי שאני אעזור לך במחשב. כשאני חושבת על זה עכשיו אני יודעת שזה היה דבר מאוד קל ופשוט ונראה לי שקראת לי סתם כדי שאני ארגיש גדולה יותר וסתם כדי לתת לי תחושה טובה יותר. גם אני זוכרת שהיינו באים לבקר אותך בבית חולים ואני זוכרת בתור ילדה קטנה שהיית באה וישר מתחילה לשחק איתי. אני גם זוכרת שבזמן שלמדת בבר אילן נתת לי ולחברה שלי לעשות עבודה כלשהי, לחלק פליירים ברחבי האוניברסיטה, אני זוכרת שברגע שסיימתי הרגשתי שכל כך תתגאי בי שסיימנו את כל ה200 פליירים. בלוויה שלך בגבעת השלושה בת דודתך וחברים שלך הקריאו דברים מאוד יפים עלייך, אבל לא דברים שאני הכרתי, היה לי מוזר לשמוע פתאום שאת הבת דודה הקטנה, כי תמיד היית לי הגדולה. אני חושבת שפער הגילאים הגדול שהיה ביני ובינך גרם לנו להיות יותר מרוחקות אחת מן השניה אבל הרגשות שלי אלייך ואהבתי אלייך לא השתנו, תמיד הרגשתי בנוח לידך, תמיד הרגשתי נינוחה לידך כמו אל בת בית. לפני חודשיים בערך, חודש לפני שנפטרת, התלבטתי מאוד אם להזמין אותך ואת סיוון להופעת מחול שלי, אבל בסוף החלטתי שאני לא רוצה להציק לכן ושאני אזמין אתכן בשנה הבאה כשאני אעלה כוריאוגרפיה משלי, משהו יותר משמעותי מסתם לרקוד. והיום אני יכולה להגיד שאני מצטערת ומתחרטת שלא הזמנתי אותך. ביום העצמאות האחרון היה לי מוזר פתאום לא לראות אותך ואת המשפחה, זה לא הרגיש כמו יום עצמאות אמיתי בלעדיכם ורק אז באמת התחלתי להבין את המשמעות שלא נראה אותך יותר. ממש לפני כמה שבועות, כמה ימים אחרי הלוויה וכמה ימים לפני המגן שלי באנטומיה המורה התחילה להסביר את המחלה "סכרת". באותה שניה ששמעתי אותה אומרת את המילה הזו רציתי ללכת משם ולא לחזור. אני לא יודעת איך להסביר את התחושה ואת ההרגשה שהרגשתי באותה שניה. הלה, באמת שיש לי עוד כל כך הרבה דברים להגיד לך וכל כך הרבה זכרונות ממך וכפי שאמרתי בתחילת המכתב, שאני לא יכולה לכתוב את כל מה שאני חושבת עלייך ואת כל מה שאני זוכרת במכתב אחד, כי זה באמת בלתי אפשרי.
כנס האגודה הישראלית לאסתטיקה מוקדש להלה/ מושט לקריאה
כנס האגודה הישראלית לאסתטיקה מוקדש להלה/ מושט
ב- 20 למאי נערך באוניברסיטת בר-אילן כנס של האגודה הישראלית לאסתטיקה בנושא אסתטיקה ומדע. הכנס הוקדש לזיכרה של הלה, שהינה בוגרת בר-אילן וחברה באגודה הישראלית לאסתטיקה. הלה הוזכרה בדיברי הפתיחה של יוזם הכנס ד"ר שלומי מועלם. נא עיינו בתוכנית הכנס בקישור הבא.
זוכרת מושה?/ מוש
מוש, זוכרת איך התרגשת כשקניתי את ה wii ? אמרת שתפסיקי לשחק בחווה וב webkinz כי זה הרבה יותר שווה! ואיך הכי שמחת שלך יש ולסיון עוד אין ואיך הבסת אותי בבאולינג ובגולף וכמובן את ריקוד המושה הסוער לאחר כל ניצחון ואיך רצינו לשחק עם סיון ושי ואיך רצינו לטייל באופניים ואיך רצינו ללמוד סלסה ואיך רצינו לעשות צניחה חופשית ואיך.. ואיך רצינו לחיות יחד כל החיים... ואיך שזה לעולם לא יקרה!!!! אני אוהב אותך מושה, תמיד.
לקריאה
סגור
